Yoma
Daf 40a
הלכה: לָמָּה. שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. אֵין אֲכִילָה 40a בִכְלָל שְׁתִייָה. מָנַיִין שֶׁהַשְּׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. עַל כֵּ֤ן אָמַ֨רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא תֹ֣אכַל דָּ֑ם. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּדָם שֶׁקָּרַשׁ. הָא תַנֵּי. דָם שֶׁקָּרַשׁ אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה. אֶלָּא כִי נָן קָייָמִין. כָּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְהָתַנֵּי. הִמְחָה הַחֵלֶב וּגְמָאוֹ. הִקְפָּה אֶת הַדָּם וַאֲכָלוֹ. [אִם יֵשׁ בּוֹ כְזַיִת] חַייָב. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹנָה. אֵינוֹ אוֹכֶל לְטַמְּאוֹ טוּמְאַת אוֹכְלִין וְלֹא מַשְׁקֶה לְטַמְּאוֹ טוּמְאַת מַשְׁקֶה. חָזַר רִבִּי יוֹנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא.. וְנָֽתַתָּ֣ה הַכֶּ֡סֶף בְּכֹל֩ אֲשֶׁר תְּאַוֶּ֨ה נַפְשְׁךָ֜. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּטוֹעֵם טַעַם יַיִן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. וַהֲלֹא טַעַם יַיִן לִפְגָם הוּא. [אֶלָּא כֵן נָן קָייָמִין כָּמוֹת שֶׁהוּא. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה.] רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרֵי. תִּיפְתָּר בְּאִילֵּין אוֹרְזָנַייָה וְגּוֹמְנַנַּייָא. כָּל הַטָּפֵל לָאֲבִילָה כָּאֲכִילָה הִיא.
Traduction
Pourquoi n’est-on coupable qu’une fois d’avoir mangé et bu? C’est que l’action de boire est comprise dans celle de manger (faisant partie du même interdit) – (278)Suit un long passage reproduit (Maasser Sheni 2, 1),; Cf. (Shevuot 3, 2)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' למה שתיה בכלל אכילה וכו'. האי למה אמתני' דפ''ג דשבועות בהלכה ב' הוא דקאי דגרסינן התם לכולה סוגיא דלקמן דתנינן שם שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת. משום דשתיה בכלל אכילה. והוי ליה כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד ואם אמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה חייב שתים. דאע''ג דכי אמר לא אוכל איתסר ליה נמי בשתיה וכי הדר ואמר לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה שאני הכא כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא ובהאי דאמר לא אשתה שתיה גרידתא היא דאין אכילה בכלל שתיה והוי להו שתי שבועות וחייב שתים:
מנין שהשתיה בכלל אכילה וכו'. כל זה הוא מבואר שם ובפרק ב' דמעשר שני בהלכה א' כמו שהובא מקצת הסוגיא לעיל בהלכה א' וכדציין הש''ס לקמן גרס בהלכתא קדמייתא עד הוי אומר זו סיכה וגי' דהכא מיושבת ביותר כמו שבארתי שמה וע''ש:
רִבִּי יוֹסֵה שָׁמַע שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל וְשָׁתָה. אֵינוֹ חַייָּב אֶלָּא אֶחָת. אָֽמְרוּן חֲבֵרַייָה קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. אָמוּר דְּבַתְרָהּ. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה. חַייָב שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹן רִבִּי יוֹסֵי. אִילּוּ מִי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים. וְאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ. וְחָזַר וַאֲכַלָן }שְׁנֵיהֶן] כְּאַחַת. שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
vide
רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְאָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה. וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה. פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁשָּׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה. אֲבָל אִם [אָכַל אוֹכְלִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לַאֲכִילָה.] שָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁהֵן רְאוּיִין לִשְׁתִייָה חַייָב. לֹא שְׁבוֹעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל אָמַר. נִיחָא כְמַתְנִיתָן. דַּאֲנָן אָֽמְרִין. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. כְּרִבִּי. דּוּ אָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה.
Traduction
vide
רִבִּי חִינְנָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. [הָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה בְּהֶעְלֵם אַחַת אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַתת.
Traduction
vide
רִבִּי אַבָּא מָרִי שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא.] לֹֽא אָכַ֨לְתִּי בְאֹנִ֜י. אֶלָּא שָׁתִיתִי.
Traduction
vide
נִיחָא כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל. וְשָׁתָה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה. וְאָכַל. שְׁתִייָה בִּכְלָל אֲכִילָה. אֵין אֲכִילָה בִכְלָל שְׁתִייָה.
Traduction
vide
אִית דְּבָעֵי מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לֹֽא תוּכַ֞ל לֶֽאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ יגו'. תִּירוֹשְׁךָ זֶה הַיַּיִן. יִצְהָרֶ֔ךָ זוֹ סִיכָה. וְהַתּוֹרָה קָרָאת אוֹתוֹ אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מְחוּוָר. אִין תֵּימַר. מְחוּוָר הוּא. יִלְקוּ עָלָיו חוּץ לַחוֹמַה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. אֵין לוֹקִין חוּץ לַחוֹמַה אֶלָּא עַל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלִַם וְיָצָא. וּמְנַיִין שֶׁאֵינוֹ מְחוּוָר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֲׁלְתָּעֲנוֹג. גָרַשׂ בְּהִילְכָתָא קַדמִייָתָא.
Traduction
vide
מְנַיִין שֶׁהִיא מְחוּוָר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת. מָה נָן קַייָמִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתָכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי. לַחַי הוּא אָסוּר. לֹא כָּל שֶׁכֵּן לַמֵּת. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זוֹ סִיכָה.
Traduction
vide
אַזְהָרָה לִמְלֵאכֵת הַיּוֹם כָּל מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ. עוֹנֶשׁ וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִיא. אַזְהָרָה לְעִינּוּי הַיּוֹם כִּ֤י כָל הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא תְעוּנֶּה. עוֹנֶשׁ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא. אַזְהָרָה לִמְלֶאכֶת הַלַּיְלָה לֵית כָּאן. עוֹנֶשׁ לֵית כָּאן. אַזְהָרָה וְעוֹנֶשׁ לְעִינּוּי הַלַּיְלָה לֵית כְּתִיב.
Traduction
Il y a un avertissement biblique (279)Il justifie, par sa forme négative, l'obligation de sacrifice expiatoire en cas d'infraction par erreur. défendant de travailler en ce jour, conçu en ces termes (Lv 23, 27): vous ne ferez aucun travail; et la punition est ainsi énoncée (ib. 28): Je perdrai cette personne. Il y a un avertissement biblique prescrivant le jeûne, en ces termes (ib. 29): toute personne qui ne se mortifiera pas (ne jeûnera pas) et la punition est ainsi énoncée (ibid.): cette âme sera retranchée. Il n’y a pas d’avertissement qui défende le travail la nuit de cette solennité, ni de punition prévue, pas plus qu’il n’y a d’avertissement, ni de punition, prescrivant de jeûner en cette nuit.
Pnei Moshe non traduit
אזהרה למלאכת היום. וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה:
ועונש. למלאכת היום דכתיב וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההיא:
אזהרה לעינוי יום כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה. וילפינן עצם עצם ממלאכה מה מלאכה ענש והזהיר אף עינוי ענש והזהיר:
אזהרה למלאכת הלילה וכו'. ואלו ללילה אין כאן עונש מפורש לא למלאכה וכן לית כאן אזהרה למלאכת הלילה:
ועונש לעינוי הלילה לית כתיב. כלומר וכן לענוי הלילה לא כתיב עונש מפורש דאלו הוה כתיב במלאכת הלילה עונש ואזהרה ובעינוי הלילה אפי' עונש בלחוד הוה מצינן למילף עינוי הלילה ממלאכת הלילה כמו דילפינן אזהרה לעינוי היום ממלאכת היום כדלעיל אבל השתא דאין כאן מפורש בלילה כלל מהיכא נפקא לן:
Yoma
Daf 40b
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. מָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בֵּיהּ. לֹֽא תְעוּנֶּה. אֶלָּא לֹא תֹאכַל. כָּל אֲכִילוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כְּזַיִת. וְכָאן כְּכוֹתֶבֶת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. הִשָּׁמֵר פֶּן וְלֹא תְעוּנֶּה. הַא תְלַת אַזְהָרָן. אָמַר רִבִּי חוּנָה. הִשָּׁמֵר בְּאוֹתָהּ הָאֲמִירָה 40b שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ. הִשָּׁ֧מֶר בְּנֶֽגַע הַצָּרַ֛עַת לִשְׁמוֹר מְאֹ֖ד וְלַעַ֧שׂ֑וֹת וגו'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. [לֹא] יֵאָמֵר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. הָיִיתִי לָמֵד מִן הָעִינּוּי. [מַה אִם הָעִינּוּי] הַקַּל חַיָּיבִין כָּרֵת. מְלָאכָה הַחֲמוּרָה אֶינוֹ דִין שֶׁיְּהוּ חַיָּיבִין עָלֶיהָ כָרֵת. הָא לֹא נֶאֲמַר עוֹנֶשׁ בִּמְלָאכָה אֶלָּא לִיתֵּן אַזְהָרָה לְפָנָיו. מָה עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה אַזְהָרָה לְפָנָיו. אַף עוֹנֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי אַזְהָרָה לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. הָדָא אָֽמְרָה. לְמֵידִין גְּזֵירָה שָׁוָה אֲפִילוּ מוּפְנֶה מִצַּד אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וְלֹא דְרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. לְמֵידִין גְּזֵירָה שָׁוָה אַף עַל פִּי שֶׂאֵינָהּ מוּפְנָה.
Traduction
Mais, objecta R. Simon b. Lakish, comment cet avertissement aurait-il été formulé? On ne pouvait pas répéter l’expression ''qui ne jeûne pas'' (d’où l’on eût conclu à la défense de jeûner), ni ''de ne pas manger'', puisque toute défense de manger énoncée dans la Bible a pour mesure l’équivalent d’une olive, tandis qu’ici c’est la valeur d’une datte? Il eût fallu, dit R. Oshia, que le texte ait les termes ''garde-toi'', ''afin de ne pas'', et ''qui ne jeûne pas''. Mais ces formes ne sont pas non plus admissibles, puisqu’il en résulterait des avertissements? R. Houna répond que le premier terme a ici le sens d’observer la recommandation faite, comme il est dit ailleurs (Dt 24, 8): fais attention à la plaie de la lèpre, de bien l’observer, d’agir, etc. (il n’a donc pas le sens négatif). R. Hiya dit que l’on déduit l’existence de l’avertissement du jeûne comme suit: il n’était pas nécessaire de parler de punition pour le travail, car elle pouvait être déduite par analogie du jeûne; et pour ce dernier, qui est peu grave, l’infraction est passible du retranchement, à plus forte raison est-elle applicable au travail, qui est un acte plus sévèrement interdit. Donc, la punition énoncée pour le travail sert d’avertissement préalable à ce sujet; et, par analogie, on conclut ceci: aussi bien que la punition énoncée pour le travail est précédée d’un avertissement, il en est de même de la punition au sujet du jeûne. Ceci prouve, dit R. Zeira, que l’on a recours à la déduction par analogie si même elle n’est bien fondée que d’un côté (au sujet du travail). Cet avis anonyme, observe R. Judan, émane certes de R. aqiba; or, il a dit que l’on a recours à l’analogie, ne fut-elle fondée que d’un côté.
Pnei Moshe non traduit
רשב''ל בעי. על הא דמדייק דעונש לית כתיב מפורש בעינוי וכי מה הוי ליה למימר ביה לא תעונה. בתמיה:
אלא לא תאכל וכו'. כלומר ואלא לא תאכל נמי לא הוה מצי למיכתב דאכילה בכל מקום שבתורה בכזית הוא וכאן בכותבת הוא דהוי שיעורא דכל פחות מככותבת לא מיתבא דעתיה ומעונה הואי:
אמר רב הושעיה. דהוה מצי למיכתב השמר פן לא תעונה:
הא תלת אזהרן. הא כה''ג נמי לא מצי למיכתב דא''כ הוו להו שלשה אזהרות השמר חדא ופן ג''כ אזהרה ולא תעונה הא תלת:
אמר ר' חונה. דאכתי הכי הוה מצי למיכתב השמר באותה אמירה שאמרתי לך מעינוי וכמו דאשכחן בכה''ג דכתיב השמר בנגע הצרעת וגו' דילפינן מכאן אזהרה לקוצץ בהרתו:
תני ר' חייא וכו'. כלומר דר''ח נפקא ליה אזהרה בעינוי מהכא דלא יאמר הכתוב עונש במלאכה דנפקא לן מק''ו מעינוי הקל שלא מצינו שענש על העינוי במקום אחר וענש עלה מלאכה החמורה שנוהגת בשבתות וי''ט לא כ''ש הא לא נאמר עונש במלאכה אלא ליתן אזהרה לפניו וכלומר ללמד דכל מקום דכתיב עונש יש אזהרה לפניו וללמד על הענוי מה עונש שנאמר במלאכה וכו' דאלו למלאכה גופה הרי כתיב בה אזהרה מפורש ואם אינו ענין למלאכה תנהו ענין לענוי דניליף בג''ש ממלאכה:
הדא אמרה למידין ג''ש וכו'. דהרי אין כאן מופנה אלא מצד אחד גבי מלאכה ואפ''ה למידין ואין משיבין דהא הכא איכא למיפרך מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות וי''ט:
ולא דר''ע היא. מה לך לדייק מהא דר' חייא וכי לא שמעינן זה מדר''ע דקדמו לדר''ח וס''ל דלמדין מג''ש אעפ''י שאינה מופנה אלא מצד אחד ואין משיבין:
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקב אוֹמֵר. נֶאֱמַר בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה בִּמְלָאכָה. וְנֶאֱמַר בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה בְּעִינּוּי. מַה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְלָאכָה לֹא חִלַּקְתָּה בוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה. בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. אַף בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שֶׁנֶּאֱמַר בְּעִינּוּי לֹא נַחֲלוֹק בּוֹ בֵּין יוֹם לַלַּיְלָה בֵּין עוֹנֵשׁ לָאַזְהָרָה. עַד כְדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Traduction
On a enseigné que R. Eliézer b. Jacob dit: au sujet du travail, il est écrit (Lv 33, 28): En ce jour, et le même terme est répété (ib. 29) au sujet du jeûne. Or, comme pour le premier terme, employé au sujet du travail, il n’y a pas de différence entre le jour et la nuit, ni entre la punition et l’avertissement; de même, il y aura de semblables points de comparaison pour le jeûne. Voici donc l’explication conforme à l’avis de R. aqiba.
Pnei Moshe non traduit
תני ר''א בן יעקב וכו'. דגמר בעצם בעצם עינוי ממלאכה:
עד כדון כר''ע. דאיהו ס''ל דלמדין ואין משיבין אבל כר' ישמעאל דלא ס''ל הכי נפקא ליה מהיקשא כדתני ר' ישמעאל וכו'. דכתיב בהאי קרא תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו הקיש וכו' מה מלאכה וכו' כלומר מה כרת שנאמר במלאכה יש בו אזהרה אף כרת שנאמר בעינוי כן ואין משיבין על ההקש:
כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהָֽיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִי֠עִי. הִקִּישׁ מְלָאכָה לְעִינּוּי. מַה מָלָאכָה שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ מָלָאכָה שֶׁחַייָבִין עָלֶיהְ כָרֵת. אַף עִינּוּי שֶׁאָסַרְתִּי לָךְ עִינּוי שֶׁחַייָבִין עָלֶיהְ כָרֵת.
Traduction
Quant à R. Ismaël, il a été enseigné que par le verset (Lv 16, 29), ce sera pour vous une loi éternelle au septième mois, etc., on établit une analogie entre le travail et le jeûne: comme pour le travail, l’interdiction est passible de la peine du retranchement, il en sera de même du jeûne (le jour ou la nuit). R. Abahou a dit au nom de R. Yohanan: celui qui mange des produits hétérogènes plantés dans la vigne (quoique ce soit un manger non ordinaire) est passible de la pénalité des coups de lanière – (280)Suit un passage reproduit de (Terumot 6, 1), Cf. (Shabat 14, 4)..
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָאוֹכֵל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִיטֵּי תְרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלְּתְּרוּמָה לוֹקֶה. הַמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַכּוֹסֵס חִטֵּי תְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת חַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּע חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה לְאַחַר טִיבּוּלוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. שֶׁהַחוֹמֶץ מֵשִׁיב אֶת הַנֶּפֶשׁ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר' אבהו בשם רבי יוחנן האוכל כלאי הכרם לוקה. כלומר אפי' שלא כדרך הנאתן וכעין האי דלקמן הכוסס חטי תרומה לוקה אם מזיד הוא וקמ''ל דדרך אכילה הוא וגרסינן להא לעיל בפ''ו דתרומות בהלכה א' וכן בפ' י''ד דשבת ולא גריס התם הא דכלאי הכרם:
המגמע חומץ של תרומה. במזיד לוקה ולא אמרינן אין זה דרך שתיה:
הכוסס חטי תרומה. תני בברייתא הכוסס חטי תרומה בשוגג משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דס''ל דמזיק הוא וכתיב אשר יאכל בשגגה פרט למזיק שאינו משלם אלא הקרן בלבד:
רבי אומר וכו'. דס''ל דרך אכילה בכך ולא נקרא מזיק:
מודים חכמים לר'. דפליגי בשותה חומץ ביה''כ דלרבי חייב מפני שהוא משיב את הנפש ולרבנן פטור וכי היכי דפליגי ביה''כ ה''ה נמי דפליגי בחומץ תרומה דחדא טעמא הוא ומודים חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה לאחר טבלו כלומר לאחר שטבל בו פתו ושוב גמעו שמשלם קרן וחומש שכן דרך להיות מטבל בו מעט מעט ואח''כ מגמע ממנו ובכה''ג החומץ משיב את הנפש הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source